Vayedaber

Simple Havroutah

Beitsah

Daf 38a

וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי שְׁנָא לְכָאן וּלְכָאן דְּלָא — דְּאֵין בְּרֵירָה, מִזְרָח וּמַעֲרָב נָמֵי אֵין בְּרֵירָה!

Traduction

And we discussed the following difficulty with regard to this teaching of Ayo: What is different about the case where two rabbis are coming to the two locations, one here and the other there, and one places two eiruvin, planning to decide on Shabbat which lecture he will attend? Why did Rabbi Yehuda state that this may not be done? It is because he held that there is no retroactive designation. But if so, in the first case as well, where only one rabbi comes, but the location of his lecture was not known before Shabbat, and one placed eiruvin in the east and the west, we should say that neither is effective because the rabbi’s location will not be known until Shabbat, and there is no retroactive designation.

Rachi non traduit

והוינן בה כו'. דקא ס''ד זימנין דחכם לא בא עד לאחר בין השמשות כגון שחשכה לו בתוך התחום שבאותו מקום בית המדרש או בתוך ד' אלפים והוא מכיר אילן או גדר לסוף אלפים למקום שחשכה לו ואמר שביתתי תחתיו דיכול להלך משחשכה ד' אלפים אמות כדאמר בעירובין (דף מט:) הלכך היכא דבשעת קניית עירוב לא אתי חכם לההוא אתרא והדר אתא מי יימר דקנה ההוא עירוב למפרע דלמא חכם בין השמשות לא היה דעתו לבא לכאן אי לא סמכינן אברירה לומר הוברר דלרוח זה היה חכם עתיד לבא וזה התנה דלמקום שיבא החכם יהא ערובו קונה למפרע:

Tossefoth non traduit

והוינן בה מ''ש כו' מזרח ומערב נמי אין ברירה. פ''ה דס''ד דהחכם בא בשבת על ידי אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו מבעוד יום ועל ידי כך בא בשבת מחוץ לתחום וקשה דהאיך יכול לבא בשבת משני צדי העיר למזרח ולמערב כיון שיש יותר מד' אלפים בינתיים לכן נ''ל כדפ''ה בעירובין (דף לו:
ושם) דלעולם אינו יכול לבא בשבת רק מרוח אחת ומ''מ צריך ברירה דשמא לא יזוז ממקומו דהא קאמר ואם לאו שלא יבא חכם לא כאן ולא כאן הריני כבני עירי והא דקאמר למזרח ולמערב לאו דוקא דאם כן יהא משמע דצריך למזרח משום מערב ולמערב משום מזרח אלא רוצה לומר למזרח או למערב נמי אין ברירה דשמא לא יזוז ממקומו ועוד אמר הרר''ף דיכול להיות דהחכם בא משני צדדי העיר בשבת ואפילו בלא אילן וגדר כגון שהוא קרוב לשש אלפים של עיר מצפונה והוא רוצה להתקרב לתוך ד' אלפים של עיר לרוח מזרחית צפונית או לרוח מערבית צפונית מפני שיש שם מקום יפה לדרוש ואין נגד העיר ממש מקום פנוי לדרוש רק בשני מקומות אלו ואין האדם מניח ערובו למזרח ממש ולמערב ממש אלא מתקרב הוא לצד החכם כל מה שיכול ומניח ערובו לאלפים אמה של רוח מזרח לצד צפון וכן לאלפים אמה של רוח מערבי לצד צפון ונמצא שהוא יכול להתקרב עד תוך אלפים של מקום שביתת החכם שהוא מהלך כל אלכסון של ד' אלפים לצד צפון ע''י ערובו שמניח למזרח או למערב והא דקאמר למזרח ולמערב ר''ל למזרח תחומי העיר או למזרחו של חכם וקל להבין:

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּכְבָר בָּא חָכָם. אַלְמָא: לֵית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בְּרֵירָה!

Traduction

And Rabbi Yoḥanan said in explanation: This first case is referring to a situation in which the rabbi had already arrived before the eiruv was placed, but the one placing the eiruv does not know the rabbi’s location. Therefore, it had already been determined which of the two eiruvin would be effective, although it was not yet known to him when Shabbat began. Apparently, then, Rabbi Yoḥanan does not accept the principle of retroactive designation even in matters of rabbinic law, as he states that if the rabbi were to arrive after the eiruv was placed, it would not be effective retroactively.

Rachi non traduit

וא''ר יוחנן גרסינן:

וכבר בא חכם. הא דאמר רבי יהודה אם בא חכם למזרח וכו' דעל חכם יכול להתנות בשכבר בא קודם בין השמשות עסקינן אך זה אינו יודע לאיזה רוח בא וקאמר לאותו רוח שבא לו יהא ערובי קונה דאין קנייתו על ידי ברירה אלא קנייה ודאית ולמחר גלוי מילתא בעלמא הוא דלרוח שישמע זה שהיה בו החכם קנה ערובו ומדאצטריך ר' יוחנן לאוקמה בשכבר בא חכם ש''מ לית ליה ברירה ואפי' בתחומין דרבנן:

Tossefoth non traduit

ואמר רבי יוחנן וכבר בא חכם אלמא לית ליה לר' יוחנן ברירה. וא''ת לישני ליה דיש חלוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים לכאן ולכאן לא משום דתולה בדעת עצמו אבל למזרח ולמערב דתולה בדעת החכם אית ליה ברירה וי''ל דר' יוחנן סבר דאין חלוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים והא דקאמר מ''ש היינו ר' יוחנן דקאמר הכי כדי לבא לתרץ שכבר בא חכם וכי האי גונא אשכחנא (בבבא בתרא) דקאמר וכמה אמר ר' יצחק וכו' והיינו מילתיה דר' יצחק וא''ת מאי פריך מדתני איו לרבי יוחנן הא ע''כ צ''ל דלרבי יוחנן אית ליה ברירה לר' יהודה דסבר ליה דאין חלוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים דהכי אמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף לו:
ושם) דקאמר התם מתנה אדם על שני דברים כו' ר' יהודה אומר אם היה אחד מהם רבו ילך אחר רבו ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך דאית ליה ברירה וקאמר עלה בגמרא ליתא למתני' מדתני איו ופריך אדרבה ליתא לדאיו מקמיה מתני' דמתנה אדם על ערובו ומשני התם משום דתניא הלוקח יין מבין הכותים פי' מסייע ליה לדתנא איו סמי חדא מקמי תרתי כו' והקשה ר''י התם אדרבה ליתא לדאיו וההוא דהלוקח דלית להו ברירה משום דתנן בפרק מי שאחזו (גיטין דף עג.) מה היא באותן הימים הרי היא כאשת איש לכל דבריה ולכי מיית הוי גיטא [ודייקינן מינה דאית ליה לר''י ברירה] ותנן נמי בעה''ב שאמר מה שלקטו עניים היום יהא הפקר אלמא כולהו הני מתני' אית להו ברירה לר''י וא''כ סמי תרתי מקמי תלת ומשני לעולם איתא לדאיו דכולהו מתניתין איירי בתולה בדעת אחרים ומשום הכא אית להו ברירה אבל איו מיירי בתולה בדעת עצמו ואם כן לר' יוחנן דלית ליה הך חילוק על כרחך אית ליה דליתא לדאיו מקמי הך תלת מתני' ומאי פריך לר' יוחנן מדתני איו ושמא משום דבעי לתרץ לעולם לא תיפוך הקשה קושיא קלה אע''ג דשמא לר' יוחנן לית ליה דאיו עוד תירץ הר''ר שמשון משא''נז דאפי' ליתא לדאיו דר' יהודה לא אמרה מ''מ חד תנא מעלמא אמרא ולכך מיישב ר' יוחנן הברייתא שכבר בא חכם כו' ואם כן פריך שפיר:

אֶלָּא: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, וְכִי לֵית לֵיהּ לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּרֵירָה — בִּדְאוֹרָיְיתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנַן — אִית לֵיהּ.

Traduction

Rather, the Gemara rejects this approach and states: Actually, do not reverse the views of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Hoshaya; it is indeed Rabbi Hoshaya, also known as Rabbi Oshaya, who accepts retroactive designation, and Rabbi Yoḥanan who rejects it. As for Rabbi Oshaya’s statement with regard to the entrances to a house that contains a corpse, the following answer may be offered: And when does Rabbi Oshaya not hold of the principle of retroactive designation? With regard to matters of Torah law, such as the ritual impurity of the dead. But with regard to matters of rabbinic law, such as Shabbat limits and the placement of eiruvin, he does accept this principle.

Rachi non traduit

אלא לעולם לא תיפוך. ורבי אושעיא הוא דאמר יש ברירה ודקשיא לך לטהר את הפתחים מכאן ולהבא:

בדאורייתא. כגון טומאת מת לית ליה ברירה ודרך יציאתה הלכה למשה מסיני כדאמרי' בסוכה (דף ו.) דהלכות טומאה הכי גמירי להו:

אבל בדרבנן. כגון תחומין אית ליה:

דָּרֵשׁ מָר זוּטְרָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא.

Traduction

Mar Zutra taught in a public lesson: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Oshaya with regard to retroactive designation.

אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוֹר שֶׁל פַּטָּם — הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי כָּל אָדָם. שׁוֹר שֶׁל רוֹעֶה — הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי אוֹתָהּ הָעִיר.

Traduction

Shmuel said: An ox of a fattener, one whose occupation is to fatten oxen in order to sell them for their meat, is as the feet of all people. It is as the feet of the one who acquires the animal on the Festival, even if the buyer is from another city, as the fattener’s intention when the Festival begins is that the ox belong to whoever buys it. But an ox of a shepherd, who raises oxen for himself but occasionally sells them to his neighbors or acquaintances, is as the feet of the people of that city, as his intention when the Festival begins is that he might sell the animal to someone in town, but not to someone from out of town.

Rachi non traduit

שור של פטם. שמפטם שוורים למכור:

הרי הוא כרגלי כל אדם. אפי' בן עיר אחרת שבא לכאן ע''י עירוב מוליכו למקומו כיון דאורחיה לזבוניה מאתמול אוקמיה ברשותי דמאן דאתי למחר וזבין ליה:

שור של רועה. אדם שמגדל בהמות שלו ופעמים שמוכר מהן לשכיניו ומכיריו:

הרי הוא כרגלי אנשי אותה העיר. אלפים אמה לכל רוח ואפילו עירב רועה זה ד' אלפים אמה לרוח אחת אינו מעכב על אחד מבני אותה העיר שלקחו הימנו ביו''ט מלהוליכו לרוח שכנגדה אלפים דמאתמול אוקמיה ברשות בני העיר לפי שרגילין ליקח הימנו אבל כרגלי בני עיר אחרת לא דאין לרועה שם סוחר בהמות כמו פטם שיכירוהו בני עיר אחרת ליקח הימנו:

הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵירוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, שֶׁלֹּא מְסָרוֹ לוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב. מַהוּ דְּתֵימָא: לָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ אוֹקְמֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

§ The mishna states: In the case of one who borrows a vessel from another on the eve of a Festival, it is as the feet of the borrower. The Gemara asks: It is obvious that this is the case, as the place of rest of the vessel has already been established in the possession of the borrower. The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where one did not deliver the vessel to him until the Festival itself. Lest you say: Since the lender did not establish it in the borrower’s possession before the Festival began, it should remain as the feet of the lender, the mishna therefore teaches us that it is not so, but it is as the feet of the borrower.

Rachi non traduit

פשיטא. דכי שאלו מבעוד יום ברשותיה קאי:

קמ''ל כו'. והשואל דקא תני בדבורא בעלמא ולא משך מבעוד יום וקמ''ל כיון דאסמכיה ברשותי' אוקמיה:

מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵירוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נְתָנוֹ לוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב — הֲרֵי הוּא כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל.

Traduction

The Gemara comments: Interpreted in this manner, the mishna supports a statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan said: One who borrows a vessel from another on the eve of a Festival, even if he did not give it to him until the Festival itself, it is as the feet of the borrower.

Rachi non traduit

ביו''ט הרי הוא כרגלי המשאיל פשיטא. כיון דרישא בדבורא בעלמא מוקמינן וסיפא נמי הכי איתא דאפילו דבורא לא הוה אלא ביו''ט:

בְּיוֹם טוֹב — כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דִּרְגִיל וְשָׁאֵיל מִינֵּיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא: בִּרְשׁוּתֵיהּ קָא מוֹקֵים לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן, מֵימָר אָמַר: דִּלְמָא מַשְׁכַּח אִינִישׁ אַחֲרִינָא וְאָזֵיל וְשָׁאֵיל מִינֵּיהּ.

Traduction

§ It is taught in the mishna: If one borrowed on the Festival itself, it is as the feet of the lender. The Gemara again wonders: This is obvious. The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in a case where this borrower is accustomed to borrowing such items from this lender. Lest you say that since it is a regular occurrence for this loan to take place, the lender establishes it in his possession ahead of time, and it should therefore be considered as though the object’s place of rest is established as the feet of the borrower, the mishna therefore teaches us that it is not so, as the lender certainly says to himself: Perhaps he will find someone else this time, and he will go and borrow from him. Consequently, the lender does not transfer possession of the object to the borrower until the latter takes it, and it may be carried only where the lender may go.

Rachi non traduit

מימר אמר. האי משאיל:

דלמא. כיון דלא אתי ואמר לי איניש אחרינא אשכח:

וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. כִּי סְלֵיק רַבִּי אַבָּא אָמַר: יְהֵא רַעֲוָא דְּאֵימָא מִלְּתָא דְּתִתְקַבַּל. כִּי סְלֵיק, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפִּי וְרַבִּי זֵירָא, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי: אַמַּאי? וְלִבְטִיל מַיִם וָמֶלַח לְגַבֵּי עִיסָּה! אֲמַר לְהוּ רַבִּי אַבָּא:

Traduction

§ It is taught in the mishna: And similarly, a woman who borrowed spices from another to put in a dish, or water and salt to put in her dough, these are as the feet of both of them. The Gemara relates: When Rabbi Abba ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, he said: May it be God’s will that I say a statement of halakha that will be accepted by my listeners in Eretz Yisrael, so that I will not be put to shame. When he ascended, he found Rabbi Yoḥanan, Rabbi Ḥanina bar Pappi, and Rabbi Zeira, and some say he found Rabbi Abbahu, Rabbi Shimon ben Pazi, and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, and they were sitting and saying in a discussion of the mishna: Why is this the halakha with regard to dough? But let the water and salt be considered nullified in the dough, and the status of the dough should follow its flour rather than its minor ingredients, such as water and salt. Rabbi Abba said to them:

Rachi non traduit

כי סליק רבי אבא. כשרצה לעלות או כשהיה בדרך אמר תפלה זו:

יהא רעוא. כי אמטי להתם:

אימא מילתא. דשמעתתא:

דתתקבל. לחכמי המקום שלא אבוש:

כי סליק. כלומר כי מטא להתם:

אמאי. כרגלי שתיהן לבטל איסור תחומין דמים ומלח דזוטרי לגבי עיסה דנפישא:

אמר להו רבי אבא. ומשום דחלקה של זו מועט בה יאבד שמה מלקרות על עיסה זו וכי מי שנתערב לו כו' יאכל הלה זה שהרוב שלו:

Tossefoth non traduit

ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה. פרש''י הואיל ועיסה נפישא ותימה הא הוי דבר שיש לו מתירין שאפי' באלף לא בטיל וי''ל דה''מ מין במינו אבל מין בשאינו מינו כי הכא בטל שפיר והכי מפרש בהדיא בירושלמי ועוד דלא דמי לשאר איסורים דהדבר תלוי בטעם אבל הכא איסור תחומין תלוי בשם בעלים על החפץ ובכאן שם בעל העיסה עלויה ולא שם בעלת המים והמלח ולכך יש לו להתבטל אע''ג דיהיב טעמא ולא בטל בשאר איסורים ורבי אבא מהדר להו דאין שם בעלת המים והמלח בטל מכאן כמו שאין שם בעל הקב בטל בעשרה קבין דנפישי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source